המחקר המדעי יכול לומר לנו מדוע ואיך אנו מזדקנים, אך האם תובנות אלה מסייעות לנו להישאר צעירים יותר, ולזמן ארוך יותר? רוב המומחים יאמרו שלא. רבים מהם אוחזים בתפיסה שהזדקנותם של תאים, ושל יצורים רב-תאיים כמו בני האדם, היא בלתי נמנעת, ולכן ישנו גבול למשך חייהם של סוגי בעלי חיים אלו.
קיימת תיאוריה שגורסת שמהלך החיים הביולוגי של מיני היצורים החיים הוא באופן גס מכפלה בשש של משך הזמן שעובר בין לידה לבין הגעה לבגרות. לפי נוסחה זו, תוחלת החיים המרבית של בני אדם היא 120 שנים. ואכן, שיא אריכות החיים, שיש לו תיעוד אמין, הוא של אישה מצרפת שנפטרה בגיל 122 בשנת 1997.
כיום, יש לכמה מן החוקרים מחשבה שנייה בקשר לתוחלת החיים המרבית, ובקשר לטענה שתהליך ההזדקנות הוא בלתי נמנע. על אף שנדמה שאין דבר יותר בלתי נמנע מהזדקנות וממוות בממלכת בעלי החיים, יש מספר בעלי חיים אינם מזדקנים. דגי מי אוקיינוס קרים רבים, כמה דו-חיים ולובסטר אמריקני אינם מגיעים לעולם לגודלם סופי (הגעה לבגרות). הם ממשיכים להתפתח ולגדול, להתרבות ולחיות עד שדבר מה בדמות תאונה, טורף או מחלה קוטלים אותם.
ברור שאין זה המקרה בכל הקשור בבני אדם. מדוע, אם כן, ישנם כמה מדענים שמשערים שביכולתנו להתגבר על חד כיווניותו של תהליך ההזדקנות? מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים שעל אף שהגנים שלנו אכן מתכנתים אותנו לתוחלת חיים מסוימת על-ידי השפעתם על מהירות הזדקנותם של התאים, ישנה גם אפשרות שנלמד כיצד הם פועלים ואיך פועל המנגנון שלהם כך שנוכל לשנותם.
צמצום קלורי והזדקנות
הטענה שתהליך ההזדקנות אינו בהכרח בלתי נמנע, או לפחות יכול להיות איטי יותר, עלתה לפני כ- 70 שנים. מדענים גילו שכאשר חיות נאלצות להתקיים ב- 30%- 40% פחות קלוריות ממה שהן צורכות בדרך כלל, דבר מה בלתי צפוי מתרחש. החיות הופכות לעמידות מפני רוב המחלות שקשורות לגיל כמו סרטן, מחלת לב, סוכרת, מחלת אלצהיימר, ותוחלת חייהן מתארכת ב- 30% – 50% .
מאז עמלים מדענים להבין איזה גנים נכנסים לפעולה בעקבות צמצום בכמות הקלוריות. הבנה כזאת, הם סבורים, תאפשר להם לפתח תרופות שתפעלנה את הגנים באופן דומה לזה המושג על-ידי צמצום קלורי (בלי הצורך לצמצם באופן דרסטי את צריכת המזון).
ב- 15 השנים האחרונות, מדענים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד וחוקרים מהמכון הטכנולוגי היוקרתי MIT, זיהו משפחה של גנים שנקראים סירטואינים שאחראית לתועלות הבריאותיות של צמצום קלורי. המדענים פיתחו חומרי שפעול לגנים אלה שנקראים STACS שמכניסים לפעולה את הסירטואינים. החומר הראשון שפותח נקרא רסברטול ומקורו ביין אדום. נמצא שרסברטול יכול להאריך את תוחלת החיים של אורגניזמים פשוטים כמו שמרים, זבוב הפירות, תולעים ודגים.
בסוף שנת 2006 נמצא שרסברטול מאריך גם את תוחלת חייהם של עכברי מעבדה שהוזנו בתפריט עשיר בקלוריות ובשומן. לא רק תוחלת החיים התארכה בקרב חיות אלה, הן אף זכו בהגנה מפני מספר מחלות שכיחות בזקנה ונשארו פעילות וחיוניות מבחינה גופנית עד לאחרית חייהן שהתארכו.
ניתן בקלות להבין מדוע ממצאי מחקר זה יכולים להיות רלבנטיים לבני האדם. רבים מאיתנו, בהגיענו לגיל העמידה, צורכים, בדומה לעכברים במחקר, תזונה עתירת קלוריות ושומנים. נכון הוא שתוצאות מחקר בעכברי מעבדה לא תמיד ישימות בקרב בני אדם, אך לעיתים די תכופות הן מתגשמות. ארוכה עדיין הדרך להשגת הידע על הביולוגיה של ההזדקנות שבסופה נדע האם ניתן להאריך את תוחלת חיי בני אדם, ושהשנים שתתווספנה תהיינה פעילות ומלאות חיות.
